אסולין נ' השביל הירוק בע"מ

פסק דין

1.בפני תביעה כספית על סך 4,746 ש"ח (לא כולל הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, או הוצאות ושכר טרחה), שהגיש מר בני אסולין ("התובע"), נגד חברת השביל הירוק בע"מ ("הנתבעת"), בגין אי תשלום מחיר תיקונם של כלי גינון שתיקן התובע עבור הנתבעת. התביעה הוגשה לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 1710187108), ולאחר שהוגשה ההתנגדות שתתואר להלן, הועברה לבית המשפט. במקביל להגשת ההתנגדות, שילמה הנתבעת בהוצאה לפועל סך של 3,797 ש"ח, שטיבו יובהר להלן.

2.הנתבעת הגישה התנגדות ובקשה לקבוע כי זו הוגשה במועד. התקיים דיון בו נחקר מר איתי גרינשפן, המצהיר מטעם הנתבעת, ובסופו בחרו הצדדים, בנסיבות העניין, לבקש מביהמ"ש ליתן פסק דין, ללא נימוקים, על פי הקבוע בסעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט בהסתמך על החקירה, השלמת טיעונים וכתבי הטענות, ובהתחשב במכלול הטענות העומדות לדיון, לרבות עניין מועד הגשת ההתנגדות.

3.כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

4.טענות התובע, בקליפת אגוז, לעניין המועד, הן כי האזהרה נמסרה כדין למזכירה של הנתבעת בשם טניה, ביום 17.6.2011, ולפיכך חלף המועד להגשת ההתנגדות ביום 2.9.2011, בעוד זו הוגשה ביום 7.9.2011. בהעדר טעם מיוחד לאיחור, יש לדחות את ההתנגדות כולה. לגוף העניין נטען, כי לאחר דרישות רבות, במשך שנתיים, במהלכן שלח התובע לנתבעת את כל המסמכים והאסמכתאות שדרשה, הועבר העניין לטיפול משפטי, וגם שם פעלה הנתבעת בסחבת מכוונת, עד שנאותה לשלוח שיק ע"ס 3,796.88 ש"ח, אלא שגם אותו לא שלחה, בדרישה שייחתם כתב ויתור תביעות נוספות. השיק המדובר מעולם לא הגיע למשרד ב"כ התובע (כפי שיובהר בסקירת טענות הנתבעת). אין לקבל את טענות הנתבעת, כי אין לחייבה בתשלום המע"מ, לאור חלוף הזמן והעדר יכולת להפחית סכום זה מהמע"מ המשולם על ידה בדיווחים השוטפים – שכן ההשתהות היתה בעטיה בלבד, וכי מדובר בחוב בר תביעה במלואו. מן הראוי להזכיר, כי תגובת התובע הוגשה כשהיא נתמכת בתצהירו של ב"כ התובע ובתצהירו של התובע עצמו.

5.טענות הנתבעת, בקליפת אגוז, לעניין המועד, הן כי האזהרה נמסרה רק ביום 20.6.2011, וכי ביום 5.9.2011 הגישה את ההתנגדות, ולפיכך כלל לא אחרה בהגשתה. לגוף העניין נטען, כי הנתבעת חפצה לברר את אמיתות דרישת החוב, ולפיכך דרשה פעם אחר פעם מהתובע לשלוח אסמכתאות ותעודות משלוח חתומות, אולם הוא נמנע מלעשות כן. רק לאחר שאלה נשלחו ע"י ב"כ התובע, שלחה הנתבעת את השיק ע"ס 3,796.88 ש"ח, אלא שהוא הוחזר על ידי הדואר לאחר שב"כ התובע סרב לקבלו. לפיכך שילמה אותו ישירות בהוצאה לפועל. לגבי יתרת החוב, הרי שהיא מסרבת לשלם הפרשי הצמדה וריבית עד להגשת התביעה, שכן אלה לא הוסכמו, ומסרבת לשלם את המע"מ, שכן לא תוכל להתחשבן לגביו מול רשויות המס, בשל חלוף הזמן. לשיטתה, חלוף הזמן הוא בעטיו של התובע, ועל כן אין להשית עליה סכום זה. עוד טוענת הנתבעת, כי יש להתעלם מהתצהירים שצורפו לתגובה.

6."פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

7.מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

8.לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,800 ש"ח, לסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה.

9.הנתבעת הפקידה ערבון בסך 1,000 ש"ח בקופת בית המשפט. אני מורה על חילוטו והעברתו לתובע באמצעות ב"כ. החוב בתיק ההוצאה לפועל יועמד על סך של 800 ₪, ואם לא ייפרע תוך 30 יום, יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום. עד תום אותה תקופת 30 יום יימשך עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל.

ניתן היום, ו' חשון תשע"ב, 03 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: